באומץ רב ותושיה שאין כמותה, המראנו, אריאל ורן בעל-פעולות-המעיים-הסוחפות אל דהאראמסלה, לא לפני שעברנו את הבדיקה הבטחונית. המון שוטרים בדקו המון פעמים את אותם המון נוסעים - במכשירים ובמישוש. חלק משמעותי מעובדי שדה התעופה אחראים על השוואת פתקית אחת למשנהה. בין היתר נתבקשנו, מיד לאחר הצ'ק אין ובדיקות בטחוניות נוספות, לצאת לאיזור מסלול ההמראה ולזהות מחדש את התיקים שלנו, שאך דקות ספורות לפני כן נתנו בצ'ק אין. כמובן שלאחר הזיהוי בדקו שהשם שעל התיק לא השתנה ועדיין מתאים לכרטיס העליה למטוס שלנו. כמו כן דפדפו בספר שלקחנו לתוך המטוס כדי לראות שלא מוסתר שם דבר, ועם העלייה למטוס, אף לקחו מאיתנו את המים שקנינו דקה לפני כן באיזור הסטרילי. ייאמר לזכותם, שאכן לא הצלחנו לעשות פיגוע.
נחתנו בדהראסלה , מקום מושבו של הדלאי למה, בשדה תעופה קטן וחמוד, כשהמונסון לקראת סיום, אך עדיין במלוא עוזו. דהראמסלה, מקסימה כתמיד, שיגרה לעברנו חיוכים רבים של נותני שירות וסתם אנשים. הגשם, שלמזלנו התחיל רק לאחר שהגענו למלון, היה פתאומי וחזק, והזכיר לנו במידה רבה תחושה של שטיפת מכוניות במכונה אוטומטית. באותה דרמטיות הוא גם הסתיים.
בוודאי הייתם סקרנים עד כה מה שלום המעיים של רן. ובכן, המצב לא השתפר והחלטנו לשים פעמנו לביה"ח הצמוד לעיר. לאחר המתנה ממושכת בתור ארוך של מקומיים, הופיעה משום מקום בחורה צעירה בריטית במדי רופא, וקראה לנו. מתברר שהיא סטודנטית לרפואה שמתנדבת בביה"ח. היא הקשיבה לתלונות של רן, הזדעזעה מכך שרופא בלה אמר לו "קח 2-3 כדורים ליום למשך כמה ימים" בלי להיות ספציפי, וביקשה לערוך בדיקה לתוצרי המעיים שלו. הלכנו איתה לקחת מיכל מתאים, אך התברר שהמיכל מאוד מאתגר - פתח הכניסה היה צר במיוחד. "כן, זה מיועד בד"כ לשתן, אבל זה מה שיש לנו כרגע. Use your creativity", אמרה הסטודנטית, וכך עשה רן. לבסוף הוא קיבל את אותו הטיפול הרגיל- נוגדי שלשול ואנטיביוטיקה, אך הפעם עם חותמת של סטודנטית חמודה.
כעבור יומיים הגיעו לעיר ארז ואורן, ויחד איתם עברנו ל Chopra House, גסט האוס מבודד ביער, מרחק 10 דקות הליכה מדאראמקוט (הכפר הקטן הסמוך). בחדרים שלנו היה מעין מטבחון, מה שאיפשר לנו לבשל קטניות עם אורז ועם עוד קטניות (זה מה שאוכלים בהודו). בChopra House הימים הפכו ארוכים ורגועים, ורוב הזמן לא עשינו יותר מדי. אריאל התחיל להתקדם יותר ויותר בקריאת ספרות מקצועית, ורן מצא את עצמו הולך לשבת כמעט מדי יום, אך הפעם לא על האסלה, אלא במרכז המדיטציה הסמוך.
 |
| טריונד ביום טוב יותר |
באחד הימים יצאנו לטיול יום לטריונד, עליה של כ1000 מטר. הצטרפה לארבעתנו בחורה סינגפורית בשם ליישה שפגשנו כמה ימים קודם לכן בבית קפה. היא הגיעה עם בעלה ועוד זוג חברים לשמוע הרצאות של הדלאי למה, אבל השתעממה ורצתה להצטרף לטיול. ליישה היתה נמרצת מאוד ונאלצה לחכות לנו כל הזמן. התברר שהיא בעבר עבדה כמורה אבל היום היא סוהרת (נסיון קודם רלוונטי?). מהעמק הירוק שלצד השביל עלו אדים סמיכים של ערפל. נראה היה שאיזו מכשפה מבשלת משהו בתחתית העמק. ככל שהתקדמנו, גדלנו: הצטרפו אלינו שני כלבים ובחור גרמני אחד. עד מהרה היינו לגמרי בתוך ענן. כשהגענו, גילינו אחו מקסים, אך לאור הערפל הסמיך נאלצנו להאמין לרן שיש מהמקום הזה נוף יפה מאוד, או כך לפחות היה לפני 12 שנים.
מיד עם הגעתנו התחיל גשם זלעפות. רן רצה למצוא את המערה בה ישן תוך כדי סופה לפני שנים רבות, וגרר את אריאל בגשם לחפש אותה. מעיל הגשם האדום שלו כנראה משך את עיניו של שור זועם שהחל משמיע קולות מאיימים ורדף אחרינו במעלה ההר. למרבה המזל הורדנו קצת משקל מאז קנדה, והצלחנו לברוח ממנו.
לאחר אותו שבוע ב- Chopra House, נפרדנו מארז ואורן ועברנו למקלוד גנג', העיירה הגדולה באיזור. שם התחלנו קורס הינדי בן 5 ימים. तुम बहुत अधिक समय है. למדנו לקרוא את רוב האותיות מתוך הכתב המסורבל של השפה. למשל, נראה שיוצרי השפה המציאו את ה h, אבל לא פיתחו את ההמצאה מספיק: כמעט לכל עיצור מיוצג על ידי שתי אותיות שונות: האחת "עירומה" והשנייה, כשמלווה את העיצור h לאחריו. זאת מלבד האות h עצמה שגם היא קיימת. סך הכל יש 46 עיצורים באלפבית, כ- 10 תנועות ועוד חופן של חצאי עיצורים (אל תשאלו מה זה). עם זאת, הבנו כבר לפני כן שבהודו יעילות אינה המדד החשוב ביותר.
במהלך השיעורים ישבנו על הריצפה בכיתה ששימשה את ריטה המורה ואת בעלה המורה ליוגה, והעתקנו מלים מדפים מהוהים. לריטה ולבעלה, יש חלום להקים אשראם ובית ספר להינדי בדהראמסלה. לכן הם עובדים קשה וחוסכים כסף לקניית חלקה. "זאת חשיבה מאוד מערבית", אמר אריאל לריטה. ואכן, היא סיפרה לנו שבמשפחה שלהם הם היוצאי דופן - רוב קרוביהם לדבריה עצלנים ורק רוצים לאכול ולישון...
 |
| הנוף הנשקף ממבצר קנגרה |
לאחר תום סדרת השיעורים יצאנו לטייל עם ריטה, בעלה והילדים ל- Kangra Fort, מבצר עתיק עם נוף עוצר נשימה במרחק שעה נסיעה מדהראמסלה. משם המשכנו למקדש הינדי בו ראינו את ריטה מבצעת פולחן מתן אורז וסוכר לפסלי האלים. כששאלנו אותה שאלות על הפולחן, היא ענתה בביישנות שלא איפיינה אותה - כנראה הרגישה שייתכן ואנחנו מזלזלים בפולחן זה.
 |
| אין רגע דאל בבישולים |
באחד הימים האחרונים פגשנו את אפרת עלה, חברה של חברים טובים שלנו, ונועה, שעובדת יחד איתה. שתיהן היו מקסימות, והחלטנו ללכת יחד לקורס בישול ללמוד לבשל דאל (המאכל האהוב ביותר בעולם על רן). את הקורס העבירה אישה נחמדה בשם אניטה שלימדה אותנו את רזי הדאל - זה האחרון יצא טעים מכל דאל אחר שאכלנו בהודו (למתכונים נא שילחו 50 ש"ח). במהלך הארוחה שלאחר הבישול, שאלה אניטה האם אנחנו נשואים. הבנות אמרו "לא" ואנחנו ענינו "כן" ואריאל הוסיף שאנחנו גרים האחד עם השני כדי לעזור לה להבין. "אני לא מבינה", אמרה אניטה. שתיקה מביכה עם צחקוקים השתררה בחדר, ועד עתה אנחנו תוהים מה היא דמיינה על היחסים בינינו לבין הבנות...
בשלב הזה, לאחר שגמע כמה ספרים מקצועיים, החל אריאל ממש לטפס על הקירות בניסיון למצוא עבודה (על התקרה?). מה שעזר קצת להפיג את השעמום שלו היא פגישה מרתקת עם נזיר, וטקס הזוי בגבול עם פקיסטן, עליהם נכתוב בהמשך.
